<h1>שאילתות פרשת מצורע שאילתא פ"ח</h1>
<h2>דף ז:</h2>
אי נמי אילו דאיתיליד ביה נגעא וטהר מנגעיה צריך לכהן וטהוריה כהן בצפורי' ובעץ ארז ואזוב ושני תולעת דכתיב וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים חיות ומני ליה שבעה יומי דכתיב וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים והנך שבעה יומי אסור בתשמיש המטה דכתיב וישב מחוץ לאהלו ואין אהלו אלא אשתו וכן הוא אומר שובו לכם לאהליכם שבעת ימים שבעת ימי ספירו ולא שבעת ימי חלוטו דברי ר' יוסי בר' יהודה ר' יהודה אומר ק"ו לימי חלוטו שהוא טמא א"ר חייא אמרתי לפני ר' למדתנו רבינו יותם בן עזיה בימי חלוטו היה עיבורו א"ל אף אני כך אמרתי מאי טעמא עוזיה כמה מלך חמשי' ושתים ונתנגע בעשרים ושבע לירבעם וירבעם ועוזיה מלכו כאחד הוה ליה מנוגע עשרים ושש שנים ויותם כי שכיב עוזיה ומלך איהו בר כמה שנין הוה בר עשרין וחמש הוה עיבורו אימת בעשרים ושבע אישתכח דעיבוריה בימי חלוטו ור' יוסי בר' יהודה אמר לך לאו מתחלת שנה דעיבורי' איתנגע אשתכח דעיבורי' מקמי הכי הוה.
ואילו חתן דאיתיליד ביה נגעא נטרינן ליה עד שמשלימין ליה שבעה יומי משתה והדר חזי ליה כהן ומטמא ליה דתנן [נגעים פ"ג מ"ב מוע"ק ז': בכורות ל"ד:] חתן שנולד בו נגע נותנין לו ז' ימי משתה לו ולביתו ולכסותו וכן ברגל נותנין לו ז' ימי הרגל מאי טעמא וביום הראות בו בשר חי יטמא בו כתיב יש יום שאתה רואה בו ויש יום שאין אתה רואה בו ולא חזינן נגעים [נגעים פ"ב סנהדרין ל"ד:] לא בשחרית ולא בין הערבים ולא בתוך הבית ולא ביום המעונן מפני שכהה נראית כעזה ולא בצהרים מפני שעזה נראית ככהה.
